ספרי לנו על תחילת דרכך המקצועית בעמותה
את דרכי בעמותה התחלתי לפני יותר מ-20 שנה, כמתמחה בפסיכולוגיה קלינית ברמת-חן. מההתמחות המשכתי לעבודה בגנים, ואז הפכתי לרכזת גן במעון הראשון בעמותה. אפשר לומר שגדלתי לתוך תפקידים ניהוליים שיזמתי, או כאלה שפותחו בתקופתי, כמו למשל התפקיד של רכזת טיפולית בגן, מנהלת סקטור, מנהלת תוכן ועוד.
העמותה גדלה מהר מאד ונוצר צורך ל"יישור קו" מקצועי. עם מחשבה זאת פניתי לציפי, מנכ"לית העמותה, ולהפתעתי היא הציבה בפני הזדמנות ואתגר לעשות בדיוק את זה – לפתוח מערך השתלמויות למטפלים ולמדריכים. התחלתי עם ארבע השתלמויות בשנה וכיום יש לעמותה מערך של מאות השתלמויות, עם צוות שלם שאחראי לבחירת התכנים ולביצועם.

מה כלל תפקידך כמנהלת תוכן?
פחות או יותר במקביל להקמת מערך ההשתלמויות, התחלתי עם ציפי את ההכנות לביקורת של משרד הבריאות ביחידות. כחלק מההכנות ראינו צורך לנסח את האני מאמין המקצועי שלנו בכל הקשור לשיתופי פעולה עם משרד החינוך. זאת הייתה התשתית למה שהוכר על ידי משרד הבריאות ומשרד החינוך בחוזר מנכ"ל לשת"פ בנושא טיפול בילדים עם אוטיזם. עד חוזר המנכ"ל כל מנהלת יחידה יצרה שיתוף פעולה באופן עצמאי עם הרשויות. במסגרת התפקיד עסקתי גם בנושאים שונים שעלו מול משרדי הממשלה – הקצאת סייעות, תקציבים, דיונים מקצועיים עם משרד הבריאות והכנת ניירות עמדה לייצוג העמותה בכנסת בוועדות שונות. בשנים האחרונות מוניתי למנהלת מקצועית של תחום האוטיזם. במסגרת תפקיד זה הקמתי את המטה המקצועי ולאחר מכן גייסתי וניהלתי את המנהלות הסקטוריאליות של כל אחד מתחומי הטיפול. פורום מנהלות הסקטור היה אחראי לא רק על ההשתלמויות אלא גם על קביעת קריטריונים לקבלת עובדים חדשים, קביעת קריטריונים לקבלת מדריכים, קביעת כלי הערכה ומדידה, פיתוח פורטל ידע עבור כל אחד מה סקטורים, וכו'.

ספרי לנו עוד על מערך ההשתלמויות של העמותה, שהקמת והובלת שנים רבות.
בשנותיה הראשונות, העמותה "גידלה" מטפלים שהתחילו את דרכם כמטפלים בגנים וקיבלו בהדרגה תפקידי הדרכה וניהול. בעקבות כניסתה של העמותה למספר רב של גנים חדשים נוצר צורך לקבל מטפלים צעירים וחסרי ניסיון בתחום האוטיזם, וכן מדריכים שלא צמחו מתוך העמותה. האתגר שלי היה ליצור השתלמויות שיתאימו לניסיון ולידע המקצועי שלהם. חלק מההשתלמויות נועדו לסקטורים ספציפיים וחלקם לכלל הסקטורים, כמו למשל נושא עבודה עם הורים, עבודה בקבוצות וכו'. עם הקמת המטה המקצועי וגיוס מנהלות סקטור, נוצרו גם הכשרות וימי עיון שמטרתם היתה להכשיר את המטפלים לכניסתם לעבודה (השתלמות עובדים חדשים) וכניסה לתפקיד (לדוגמא, השתלמות רכזים).

כיצד הושגה ההכרה ע"י מועצת הפסיכולוגים?
לפני 7 שנים, לאחר שנות עבודה רבות, קיבלנו הכרה מטעם מועצת הפסיכולוגים כמקום להתמחות בפסיכולוגיה קלינית אישפוזית. בעקבות ההכרה הוכשרו בעמותה בשנים האחרונות עשרות פסיכולוגים קליניים וכן מוסמכים להדרכה בפסיכולוגיה. לפני 7 שנים מספר הפסיכולוגים בעמותה עמד על כ-50 והיום הסקטור מונה למעלה מ-300 פסיכולוגים. אני פסיכולוגית קלינית בהכשרתי ולכן היה לי חשוב להוביל את המהלך הזה.

נראה שמילאת תפקידים רבים במקביל.
נכון. בנוסף לתפקידי הרשמיים הייתי במשך שנה גם מנהלת של יחידת ראשון לציון, יועצת של "מקומות שמורים" – פסטיבל הצגות מונגשות לילדים אוטיסטים, הייתי חברה בוועדה הקלינית ובוועדת מחקר. כל אחד מתפקידים אלה מחייב מאה אחוז זמן ותשומת לב, ולכן היה צורך לפצל אותם בין שלושה בעלי תפקידים. אני בחרתי להישאר אחראית על המתמחים בעמותה, להיות שותפה בכתיבה ובמחקר של חוסן אוטיזם. בנוסף אני עדיין מדריכה חלק ממנהלות היחידה ועוסקת בפרוייקטים מיוחדים. התפקיד שלי כיום הוא פסיכולוגית ראשית.

יש הישגים נוספים שמשמעותיים לך במיוחד?
יצרתי שיתוף פעולה בין חוסן לבין תחום האוטיזם. חוסן לא יועדה במקור לאוכלוסיית האוטיסטים. יצרנו שילוב שמיועד למטפלים ולהורים לילדים על הספקטרום – תכנית שהועברה בהצלחה רבה למאות הורים ומטפלים. במסגרת שיתוף הפעולה עם חוסן יצרנו גם חוברת לשימוש של הורים וילדים בתקופת הקורונה.

אני גאה בכך שהעמותה היא הגוף המקצועי והמוביל בארץ בתחום האוטיזם. העמותה, בזכות מערך ההכשרות שלה, שמרה תמיד על רמה מקצועית גבוהה ביותר.
אני שמחה וגאה על מעורבותי ביצירת הכשרה דו-שנתית לטיפול דיאדי, שזו השנה השישית לקיומה, ובמעורבותי בבניית תוכנית הכשרה לטיפול CBT.

מה משאיר אותך בעמותה לאורך זמן כה רב?
המבנה הארגוני והאנושי של העמותה הוא ייחודי ברמת מחוייבות העובדים לארגון ולאוכלוסיית המטופלים שלנו. זהו גוף שכל הזמן משתנה ומתפתח, ובעיקר כזה שאנשים, וגם אני, רואים בו בית. במסדרונות מטה העמותה בגבעת שמואל תלויות תמונות שצילמתי ובהן, בין השאר, צילומים של שלושת ילדי. דוגמא נוספת לקשר האישי והרגשי שלי לעמותה הוא קונצרט התרמה למען העמותה שנעשה בשיתוף פעולה עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, שבראשה עמד בעלי, אריאל כהן.

אני חבה תודה מעומק הלב לציפי נגל-אדלשטיין ולפרופ' נתי לאור, על האמון, התמיכה ומרחב הפעולה, ולכל השותפים הנפלאים במטה העמותה, במטה המקצועי, למנהלות הסקטור ולמנהלות היחידה.