רוכשים כלים: נשימות עמוקות; תפקוד שגרתי של תפעול הבית למרות האזעקות שמנתקות את קו המחשבה הרציף, לעיתים כל רגע; לומדים לייצר בועה רגועה ונעימה בתוך מצב של סכנת חיים קיצונית; מקורות תמיכה בסביבה קרובה או מקצועית כמו 'מרכז חוסן'; אם צריך, נוסעים, מתרחקים.

בנוסף, לאחר כל סבב כזה, הגוף והנפש צריכים לנוח, להשיב מחזוריות פנימית תקינה של שינה, מזון ושתיה, של שגרת חיים תקינה. כל פעם, מחדש. לעיתים זה קורה גם בתוך החזרה לשגרת עבודה.

כצוות, מתאחדים. הופכים למשפחה, מייצרים בועה של תמיכה הדדית ללא תנאי, במגבלות היכולת. מצב הרוח והשחיקה נתנו את אותותיהם מזמן, ישנה הבנה שבשתיקה, מתנהלים ברגישות ככל האפשר אחת כלפי השניה. ומייצרים כל הזמן: אהבה.

לייצר אהבה בתוך תחושות של מתח חרדה ואי הוודאות, נהיית משימה קלה יותר, כשיש סביבך תשעה ילדים מתוקים הנותנים ומקבלים אהבה. כך גם, הצורך לייצר להם מסגרת שעונה לצרכיהם מחד, והמחויבות לקידומם, מאידך, מעודדים תפקוד מקסימלי ועמידה ביעדים ומטרות. כמו גם, תחושת הסיפוק המרגשת המתלווה להתקדמות המשמעותית של הילדים, למרות הכל.

לצד זה, כצוות מידי שבוע, יושבים מכינים ארוחה יחד, משוחחים, מתגבשים. לעיתים מישהי מביאה משהו טעים לאכול ואחרת, מעבירה תוכן מרומם ומגבש.

עבור ילדים על הספקטרום, 'שגרה' שכזו איננה שגרה. ילד על הספקטרום האוטיסטי זקוק לשגרה יציבה, קבועה ובטוחה. פה בעוטף עזה, אין להם אותה. יש להם אותנו, ואת הוריהם המדהימים, כמובן, לייצר להם מסגרת בטוחה ויציבה ככל הניתן. אך לאחר כל סבב כזה, לעיתים, לוקח זמן רב, אם בכלל, להחזירם לתחושת רגיעה ויציבות.

כמטפלת רגשית, אני מבינה כי מעבר לקשייהם כילדים על הספקטרום, הם חיים במצב של פוסט טראומה מתמשכת, כשאר ילדי הדרום. על כן, אני חושבת כיצד לתת התייחסות לכך בטיפול. עם ילדים אשר אינם מדברים, אני מאפשרת 'התחלה מחדש' בכל פעם. חזרה על אותם משחקים עימם שיחקנו בהתחלה, ורוטינות מוכרות מתחילת הטיפול, חזרה שוב ושוב ל'מקום הבטוח' – לעוגן הטיפולי.

עם ילדים אשר מדברים, אני משוחחת על זה, ומאפשרת לכל תגובה של הילד לשיחה להיות לגיטימית. אנו מבטאים את תחושות הפחד, אי הוודאות, את המתח הפנימי שמצטבר. הביטוי הרגשי למצב הבטחוני כה חשוב עבור כל אחד, בודאי עבור ילדים, ועוד יותר עבור ילדים על הספקטרום, אשר חווים את העולם כמקום לא בטוח ומעורר חרדה רבה. הביטוי למצב הבטחוני המתוח בטיפול, עשוי לבוא לידי ביטוי דרך ציור, הפקות קוליות, נגינה משותפת כפורקן, או משחק דמיוני.