איך נדע כהורים שהילד שלנו בידיים טובות?

שנת הלימודים התחילה זה מכבר, ואנו עדים לפרסומים חוזרים, חדשות לבקרים, על התנהלות מטרידה ולפעמים מבהילה ממש, במסגרות חינוכיות. התקשורת מפרסמת סרטונים, סיפורים, וכל אלה מפגישים כל הורה עם פחדיו הגדולים ביותר- האפשרות שהילד שלו לא נמצא בידיים טובות ומקבל מענה לא ראוי, ואולי אף גרוע מכך.

כשמדובר בילדים עם קשיים ו/או תפקודים חסרים (כמו היכולת לדבר, לתקשר, לספר, להביע), החשש של ההורים והדאגה גדולים ועצומים עוד יותר. ילדים עם אוטיזם הם בהגדרה, חסרי ישע, לא תמיד בעלי יכולת לספר את מצוקתם, ובטח חסרי יכולת להגן על עצמם.

הורים שונים מגיבים בדרכים שונות, רוב ההורים מסוגלים להזדעזע מסיפורים אלו, ולומר לעצמם שהילד שלהם נמצא בידיים טובות ואז לעשות את ההפרדה. ישנם הורים שמגיבים באופן רגשי וסוער לסיפורים, ומתחילים לפעול בדרכים לא מאוזנות כמו ניסיון לתצפת, להקליט, להגיע באופן פתאומי למסגרת, והכל כדי לייצר מעין ניסיון לשלוט במצב, לדעת, לנסות לפקח.

עם כל ההבנה, כדאי להבין שהתנהלות כזו לא רק שלא פותרת את הבעיה, שכן אינה באמת נותנת להורה שליטה על המצב או ידיעה מוחלטת, אלא גם מייצרת בעיות חדשות של קשר ושיתוף פעולה עם הצוות החינוכי והטיפולי במסגרת. חשוב מאוד עבור ילדכם שיהיה לכם קשר מיטיב ומאופיין באמון, שיח והידברות עם הצוות.

אז, הורים יקרים, האפשרויות העומדות לרשותכם אינן נמצאות רק בקצוות, כלומר- להתקין מצלמות בכל חדר ולפקח, או פשוט לסמוך מבלי לברר דבר. אנו מציעים לכם למצוא דרך ביניים, והכנו עבורכם את העקרונות הבאים, תוך המלצה לאמץ אותם באופן מאוזן.

תדאגו להשקיע זמן ומשאבים בהיכרות של הצוות. הגיעו לפגישות עם הצוות החינוכי והטיפולי, הגיעו לתצפיות שמארגנים עבורכם. במידה ואין משהו מאורגן, בקשו להגיע לתצפיות בגן או בטיפולים. היכרות עם הדמויות, היכרות עם הסביבה שבה נמצא הילד שלכם, תסייע לכם לחוש ביטחון וגם להגדיל את דרגת הידיעה שלכם בנוגע להתנהלות היומיומית.
בהמשך לסעיף הקודם, למרות המאמץ הכרוך בכך, העדיפו להגיע לפגישות פנים אל פנים, ואל תסתפקו רק בקבלת תמונות וסרטונים באמצעי המדיה השונים. יהיה לכך גם ערך מוסף מבחינת הידוק הקשר ושיתוף הפעולה עם הצוות.
הביעו מעורבות בתכנים הנלמדים, בסדר היום במסגרת, שימרו על קשר עם הצוות והיענו לבקשותיהם. פעמים רבות הגן מצרף דפים נלווים או מידע כלשהו, ולא תמיד הורים טורחים לקרוא ולהתייחס. הזינו מצדכם את שיתוף הפעולה עם הצוות.
הימנעו מלתקוף את הצוות או להביע חוסר אמון. אף אחד לא מצפה מכם לסמוך באופן אוטומטי, לגיטימי שתשימו לב ותשתמשו בחשיבה הביקורתית שלכם. עם זאת, זכרו שתגובות תוקפניות כלפי הצוות או הבעות חוסר אמון מחלישות גם את שיתוף הפעולה וגם את הצוות עצמו. גם הצוות זקוק לעידוד, להכרה מצדכם. זכרו שבכל המערכים של החינוך המיוחד עובדים אנשי מקצוע טובים וראויים, שבחרו בעבודתם מתוך רצון טוב וחיבור לתחום, ולא מתוך גחמה או רצון להתעשר.
טעות חוזרת שעושים הורים לעתים הינה להימנע מהבעת ביקורת או דרישות כלפי הצוות, מעין "הפוך על הפוך". כלומר, הורים לעתים לא מסכימים עם הצוות, ואף כועסים עליו ומפתחים טינה כלפיו, אך נמנעים מלהביע זאת, מחשש שמא "הצוות ינקום בילד שלהם". אין רחוק מכך בפועל. התנהלות כזו גורמת להורים לסבול מתוך דאגה אך בליעת הדברים פנימה, הצוות חש שמשהו מטריד את ההורים שמתנהלים בסגנון "פאסיב אגרסיב" או באיזושהי הסתרה. וכמובן- המצב עצמו לא משתנה ולא נפתר.
איך מביעים ביקורת או חוסר הסכמה כלפי הצוות ואופן פעולתו? ראשית, לא באופן אימפולסיבי. אם נתקלתם במצב כלשהו ויש לכם תגובה רגשית חזקה, ראשית אזנו את עצמכם והירגעו קצת, ורק אז פנו לצוות. שנית, הימנעו ככל שניתן מלעשות שיח מורכב באופן טלפוני והעדיפו לקבוע פגישה ולשבת ולשוחח פנים אל פנים. כן, הזמן שלכם חשוב ועמוס, אך התנהלות כזו חשוב לנהל באופן אחראי ומתאים כדי להשיג תוצאות טובות. ובשום אופן אל תשתמשו באמצעי העברת מסרים כגון הודעות טקסט וואטס אפ, שלא מאפשרות באמת שיח, לא מייצרות הקשבה או דיאלוג, לא מאפשרות לשים לב לניואנסים של קול והבעות פנים, ולרוב תורמות להסלמת אי ההבנה והקונפליקט.
כל המערך של המסגרות החינוכיות שנמצאות בחסות המדינה- כלומר מערך החינוך המיוחד כולו- ממעונות היום השיקומיים, דרך הגנים לחינוך מיוחד, ועד לבתי הספר- כולם נמצאים תחת פיקוח של גורמים רבים, שפעמים רבות מפקחים לא רק מרחוק אלא גם בפועל תוך הגעה למסגרות, מעורבים ולוקחים חלק במתרחש. אל תתנו לעצמכם להיסחף אחרי אקלים תקשורתי מכליל. סמכו על עצמכם ועל שיקוף הדעת שלכם, שימו לב, היו מעורבים, סמכו גם על הצוות ופעלו באופן מאוזן ומכבד כדי לשמור על קשר קרוב, דיאלוג, ואף לא להסכים ולנסות לשנות מה שלא פועל כשורה בעיניכם.

בהצלחה!